מרים היא אישה חייכנית מקסימה בשנות השישים המוקדמות לחייה. כמו רבים מחבריה היום, היא הרגישה שמקומה איננו יותר בארץ מולדתה (צרפת), אלא כאן אתנו, בביצה הים תיכונית הרגועה למחצה…
היא הגיעה אלי לפני כמה חודשים לטיפול בכאבים באזור השיניים האחריות העליונות השמאליות (26-27). במסגרת טיפול זה בוצע גם צילום פנורמי (אשר מאפשר הצצה בכל השיניים בצילום אחד בו-זמנית).
כיאה לאישה בעלת מודעות גבוהה לנושאי בריאות, היא דאגה תמיד לטפל בכל בעיות השיניים שצצו למשך השנים.
אבל היום, לאחר שישה חודשים נוספים בארץ, היא חזרה אלי עם תלונה אחרת… שן ניידת באזור ימין עליון.
הצילום, לצערנו, אינו משאיר מקום לספק… השתל אבד. הוא נדחה לאחר זמן תפקוד ממושך, כפי שמעידים הסימנים הרדיולוגים הברורים (פס כהה מסביב לשתל ופס בהיר מסביבו – אבל אלה פרטים מקצועיים שלא מעניינים את הקורא…)
על רקע זה, מעניין לעשות את ההשוואה עם הצילום שנלקח רק כמה חודשים לפני כן:
על הצילום הזה הכול נראה תקין.
– אז מה קרה? היא שאלה.
– לי יש השערה עניתי לה…
…ואותה היא מיד אישרה.
ידוע שמסביב לשתלים לא קיים מנגנון בלימת זעזועים בצורת ליגמנט כמו שהוא קיים מסביב לשיניים הטבעיות. השתל לאחר קליטתו בעצם הופך לחלק אינטגראלי מהלסת, וכל כוח המופעל עליו מועבר ישירות לכלל העצם הסובבת אותו.
מצד שני, בתקופה של לחץ נפשי, קיימת נטייה אצל אנשים מסוימים לחרוק שיניים, והדבר מעביר עומסים מוגברים לכלל מערכת השיניים והעצם. הדבר הזה עלול כמובן לגרום לאיבוד קליטת השתל, החסר מנגנון בולם זעזועים…
אבל מה יכול להיות יותר מלחיץ מלהגר למדינה חדשה, לנסות להתאקלם בה וללמוד את שפתה ואורחות חייה בגיל שהוא כבר לא צעיר?
זהו המצב של כל עולה חדש… רק שלמרים התוסף גורם נוסף: היא התחתנה בשנית בדיוק באותם חודשים.
וכך קרה שתקופת רבת התהפוכות זאת בחייה עלתה לה באיבוד קליטת השתל. האגדה (הלא נכונה) מדברת על מחיר של איבוד שן אחת תמורת לידת כל ילד…
והנה גילינו מחיר אחר שמשולם במטבע "שיניים": מחיר העלייה…
על קשיי קליטה, כבר דיברנו?
