לפני כמה ימים התבשרנו כותרת מרעישה בעיתון "הארץ":
חד וברור!
זה "מחקר". משתמע מכך שיש לדבר ביסוס מדעי, הווה אומר שהוא מוכח וכנראה שלא ניתן להטיל בו ספק. בנוסף, אותו מחקר הינו "אמריקאי"- במחוזותינו, זוהי חותמת של איכות והיא מהווה פסגת הקדמה המדעית והטכנולוגית…
אבל אלה מביניכם שקוראים אותי זמן מה, יודעים שנושא הפלואור הוא כמו עצב חשוף עבורי. הקדשתי לו שנים של מחקר במחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת בר-אילן, כדי להצדיק מבחינה מוסרית את הפלרת מי השתייה,במטרה להגן על השיניים של הילדים מפני נזקי מחלת העששת ( את מסקנות המחקר הבאתי לידיעת הציבור הרחב -בתמצות כמובן[2]).
אז ככה: אני שותה את הקפה של הבוקר בנחת וקורא את העיתון היומי שלי, ופתאום נופלת עלי בשורה כזאת? מה קרה? מה: גם מחקר וגם אמריקאי? אין! כנראה שאני באמת חייב להחליף דיסקט ולהתחיל להילחם נגד הזוועה הזאת!
אבל רגע! מה עם כל מה שלמדתי וחקרתי? צריך לזרוק את הכל לפח?
טוב … דוקטורט עכשיו יש לי – לפחות זה! (אפילו אם שר אוצר, כנראה לא אהיה אף פעם… ) אבל בכל זאת האם תיתכן טעות כה דרמטית של כל כך הרבה אנשים מלומדים ולאורך כל כך הרבה שנים? הנהיה כדבר ההוא או הנשמע כמוהו?
ובכן, אני רוצה להזמין אתכם למסע מרתק מן הכותרת העיתונאית למדע, ש(אמור ל)בסס אותה.
למזלי, במקרה הזה כל הנתונים זמינים במלואם ובצורה חופשית לגמרי באינטרנט, כך שגם אתם תוכלו להתחקות אחרי האבולוציה של פיסת המידע שנלקטה מהשטח (במקרה הזה: כפרים נדחים בסין!) לבין הכותרת העיתונאית המרעישה.
אז תחזיקו חזק, אנחנו יוצאים לדרך ותתכוננו לים סוער וכביש פתלתל!
כאמור, הכותרת היא : "מחקר אמריקאי: פלואוריד עלול לפגוע בהתפתחות ילדים".
למקרא הכותרת הזאת, הנטייה המיידית היא להחליט על סילוק כל זכר מהחומר הנוראי הזה. רצינו להגן על השיניים של הילדים שלנו מפניי עששת, אבל לדאבוננו, הפכנו אותם לדבילים…
נתחיל בכך שנקרא כעת את המאמר העיתונאי בשום שכל.
ואכן, שני פרופסורים מכובדים, מבכירי תחומם בעולם, קבעו בסקירה של מחקרים עדכניים שיש להוסיף שישה חומרים חדשים לרשימת החומרים אשר חשודים כגורמים פוטנציאליים לליקויי למידה, הפרעות קשב וריכוז ואפילו אוטיזם. הערה: בסקירה הקודמת שלהם, שבוצעה שמונה שנים לפני כן, מספר החומרים אשר נחשדו כמסוכנים היה רק שישה. בשפה העיתונאית, הניסוח הופך לקצת יותר דרמטי בצורה הבאה: "מספר החומרים המוכרים כגורמים לנזק התפתחותי הוכפל מאז הסקירה האחרונה, שנערכה בנושא לפני שמונה שנים". ברור שאין לזלזל בסכנות מהסוג הזה, אבל מטרתי בשורות אלה היא לנסות ולהגיע לרמת קריאה ביקורתית מספיק, כדי לא ליפול בקסמי התבטאויות פזיזות המבוססות על חצאי פיסות מידע, שלפעמים מוצגות בצורה פשטנית ומטעה!
ואני אסביר את עצמי מיד:
איך עושים סקירה מדעית מהסוג המוזכר כאן? פשוט אוספים את כל המחקרים שנכתבו בין שני תאריכים מסוימים על נושא ספציפי, מנתחים אותם ומנסים להסיק מסקנות שחורגות מטווח המסקנות שניתן להפיק ממחקרים בודדים. כדי להמחיש את מה שאני מנסה להסביר כאן, אביא דוגמה. נניח שבחמש מדינות מתקיימים במקביל מחקרים על נושא מסוים, אבל מספר החולים בכל מדינה הוא נמוך. כל חוקר יפרסם כמובן את הממצאים שלו, אבל מספר הנמוך של התצפיות לא יאפשר לו להגיע למסקנות חד-משמעיות. חוקר אחר, שיקרא את כל המחקרים האלה, ינסה בתורו לנתח את הנתונים של כל המחקרים גם יחד, והוא יהיה מסוגל להגיע למסקנות בעלות תוקף גבוה הרבה יותר. אם הניתוח הזה נעשה בעזרת כלים סטטיסטיים -והדבר אפשרי כמובן רק אם הנתונים שמוצגים במחקרים השונים מוצגים בצורה זהה או מקבילה-, המסקנות תהיינה בעלות תוקף גבוה מאוד. מחקר מסוג זה נקרא "מטה-אנליזיס". במידה וההשוואה המדויקת איננה אפשרית, נשארת האופציה לסקור את המאמרים, ולנסות לדלות מהמכלול התרשמויות יותר מכלילות מאלה שניתן לקבל מקריאת מאמר בודד. זוהי ה"סקירה" שעליהם מדברים הפרופסורים האלה. הם פשוט מתעניינים בנושא, שמטבעו אינו מאפשר ניתוח "מטה-אנליזיס" של הנתונים. מטרתם היא לרכז את המידע המצטבר על ההשפעות השליליות של חומרים שונים על התפתחות הילדים. לכל חומר בנפרד, אולי יכול להיות ניתוח "מטה-אנליזיס", אבל כמובן שאין דרך להשוות בין מחקרים, שדנים בחומרים שונים.
בקיצור, מכל מה שאמרתי עד כאן, צריך כבר להסיק שהסקירה שהם ביצעו, איננה יכולה לספק רמת הוכחה מקסימלית לגבי כל החומרים שהם דנים בהם. לא בגלל שאנשים אלה לא הציגו הוכחות חותכות כי הם אינם יודעים את העבודה שלהם, אלא רק מפני שהנתונים שעמדו לרשותם לא אפשרו השוואה מדויקת בין המחקרים השונים שהם סקרו.
אופס! ניפצנו כבר חלק מהכותרת! לא מדובר ב"מחקר אמריקאי", אלא רק בסקירת מאמרים שמוצעת על ידי שני פרופסורים שיושבים בארה"ב… לא שזה רע, להיפך! סוג זה של תרגיל מקדם את הידע המדעי ללא ספק, ובמקרה הזה יכול לשמש נורת אזהרה לרשויות שתקבלנה החלטות מושכלות יותר בכל מיני תחומים. אבל שוב: המינוח כאן חשוב. אז "אמריקאי" כן, אבל לא מחקר, לפחות לא לגבי כל החומרים הנסקרים…
בוא נראה עכשיו איך מתווספים כאן שישה חומרים? צריך להבין שהפעולה המחקרית איננה פעולה רגעית. לכל נושא יש את סדרי העדיפויות שלו. מסיבות כאלה ואחרות, חוקרים מסוימים מתעניינים בדבר כזה או אחר. אם אין בנמצא מחקר אמפירי שמוכיח שחומר מסוים מסוכן, זה לא אומר שהוא איננו מזיק, אלא רק שהוא עוד לא נחקר… החומרים החדשים שהתווספו לרשימה היו בוודאי כבר מסוכנים לפני שמונה שנים, אלא רצה המזל שהם עדיין לא נחקרו אז…
אופס! עוד כותרת עסיסית שנופלת… העולם שלנו לא הפך לפי שתיים יותר מסוכן תוך שמונה שנים… אלא נחקרו יותר חומרים והשפעתם על בריאות בני האדם. ובנוסף, רצה הגורל ששני חוקרים מתעניינים בשאלת סקירת הספרות על כלל החומרים שיכולים לסכן את התפתחות הילדים… מן הסתם, בסקירה הבאה שתבוא עלינו בשעה טובה בעוד כמה שנים, רשימת החומרים המסוכנים תלך ותגדל כמובן…
עד כאן -על קצה המזלג – מה שניתן ללמוד מהמאמר העיתונאי עצמו עוד לפני שנכנסנו לעובי הקורה של החומר המדעי. אז בואו ונצלול כעת למעמקים.
המאמר בעיתון "הארץ" נכתב כאמור בעקבות סקירה , שפורסמה בעיתון The Lancet, אחד מעיתוני הרפואה המפורסמים בעולם. מאמר זה זמין בגלישה חופשית באינטרנט[3].
בקריאת המאמר המדעי עצמו, אנחנו לומדים שהרבה יותר קשה לזהות חומרים שפוגעים בהתפתחות הילדים, מאשר חומרים שההשפעה שלהם מיידית ואקוטית ולכן קלה יותר למדידה ונחקרת באופן אינטנסיבי ומיידי. מאז שפורסמה הסקירה שלפני הסקירה הנוכחית (2006), הופיעו ממצאים חדשים על חומרים שהיו מוכרים כבעלי השפעה שלילית על התפתחות הילדים (כולל בעיות של ירידה במשכל ואלימות יתירה) וכן על חומרים חדשים שלא היו ידועים עד אז כבעלי השפעות כאלה. מטרת המחקר הנוכחי היא להציע צעדים מעשיים של נקיטת אמצעי זהירות ברמת המדינות. המחברים מציעים להתייחס לכל חומר חדש שמופיע בשוק כבעל פוטנציאל לגרימת נזקים, ולא כבטיחותי עד שיובהר אחרת, כפי שהיה נהוג עד כה. מטרת המחברים היא בהחלט לגרום לשינוי תפישתי ברמת מקבלי ההחלטות.
אפרופו הפלואור, הממצא החדש שהגיע לידיעת מחברי הסקירה, היא הופעת מחקר "מטה-אנליזיס", שמסכם 27 מחקרים, אשר מצביע על ירידה של 7 נקודות במנת ה-IQ של ילדים סינים שנחשפו לכמויות פלואור מוגברות.
נקודה זו חשובה באמת. קודם כל, כי מדובר במטה-אנליזיס, שהיא כאמור שיטת מחקר בעלת רמת הוכחה לכאורה גבוהה, כפי שהסברתי למעלה.
אבל הציטוט המובא בעיתון The Lancet איננו מספק מידע רב, ועלינו לבדוק לעומק את אותו מחקר מטה-אנליזיס עצמו. למזלנו, גם היא נמצאת בגלישה חופשית באינטרנט[4].
מאמר מדעי שני זה אכן סוקר 27 מחקרים קודמים שנבחרו בקפידה. רובם התבצעו באזורים כפריים בסין, מאחר ורק שם קיימים התנאים המאפשרים השוואה בין רמה גבוהה של פלואוריד (שקיים באופן טבעי במי השתייה של כפרים מסוימים) בסמיכות לכפרים שכנים שאינם מופלרים באופן טבעי. דבר זה מאפשר השוואה טובה בין קבוצות הניסוי (שמקבלת פלואור) והביקורת (שאינה מקבלת פלואור) כי הגורם המשתנה היחיד בין שתי הקבוצות הינו רמת הפלואור במים. ואכן, נראה כי יש קשר בין רמה גבוהה של פלואור ומנת משכל נמוכה יותר. הווה אומר, שילדים שגרים בתנאים זהים מכל הבחינות (סוציו-אקונומים, תרבותיים, תזונתיים וכו') חוץ מרמת הפלואור במי השתייה שלהם, נמצאו בעלי מנת משכל שונה באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית.
אבל –וזה אבל גדול מאוד!- מדובר ברמות של פלואור שהן גבוהות בהרבה ( עד כדי פי 5 או 10) מהכמות המומלצת כהגנה מפני מחלת העששת! בעצם, "כל המחקרים האלה מתרכזים בנזקים הפוטנציאליים הנגרמים כתוצאה מחשיפה לרמה גבוהה של פלואור, ולא ביתרונות של חשיפה לרמה נמוכה של החומר"! (ציטוט מתוך ה"מטה-אנליזיס " עצמו…)
אז לאן הגענו? בעצם לא ניתן להסיק מהמחקרים האלה שחשיפת האוכלוסייה לרמות נמוכות של פלואוריד יכולות לגרום נזק התפתחותי-קוגניטיבי אצל הילדים.
התחלנו מכותרת מרעישה, לפיה קיים מידע מוכח המצביע על הסכנות הכרוכות בנוכחות הפלואור במי השתייה, המורה לנו -לכאורה- להימנע מהפלרת מי השתייה, והגענו למידע מורכב, אשר ניתוחו אינו פשוט כלל וכלל. נבירה בערימת המידע המצטבר עזרה לנו למצוא את האיזון הראוי. קשה לי להאמין שהעיתונאי סילף את המידע במכוון. אני חושב שמפאת חוסר הזמן[5] והצורך המיידי לספק מאמר, שילווה בכותרת כמה שיותר עסיסית לעיתון היומי, אין באפשרותו כלל להגיע לחומרים המקוריים ולחקר יסודי של הטענות המועלות.
אני מציע שבכל קריאה שלנו, נזכור תמיד את קיום התהליכים האלה. לא משנה אם מדובר במאמר מדעי או פוליטי או בכל נושא אחר, עלינו לבדוק את הנתונים לעומק, ולא ליפול לפח הטמון בקריאה שטחית אשר מטבעה איננה יכולה להציג את המורכבות של המציאות שבה אנו חיים.
אמת: רק כותרת עסיסית יכולה לגרום לנו לקרוא מאמר. מטרת הכותרת היא תמיד למכור לקורא את התוכן של המאמר.
אודה באמת נוספת: בשורות אלה, גם אני עשיתי שימוש באותו תרגיל, ולכן קראתי למאמר הזה " ניתוח תלמודי לכותרת עיתונאית". ובכל זאת, אני מקווה שהצלחתי לא לסלף את המידע שאני מציג כאן…
[2] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4371850,00.html
[3]Grandjean P, Landrigan PJ. Neurobehavioural effects of developmental toxicity.
Lancet Neurol. 2014 Mar;13(3):330-338. Available at:
http://www.thelancet.com/journals/lanres/article/PIIS1474-4422(13)70278-3/fulltext
[4] Choi AL, Sun G, Zhang Y, Grandjean P. Developmental fluoride neurotoxicity: a systematic review and meta-analysis. Environ Health Perspect. 2012
Oct;120(10):1362-8.available at:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3491930/
[5] לגשת למאמרים האלה, להבין אותן לעומק ולהגיע למסקנות שמשקללות את כל המידע הקיים איננו דבר קל. הבנת מחקר המטה-אנליזיסיס לעומק דורש שליטה בכלים סטטיסטיים שאין לכל אחד ואחד -כולל עבדכם הנאמן. מחברי מחקרים מהסוג הזה יודעים זאת, וכותבים את המאמרים האלה במכוון בשתי רמות: לרופאים אשר אינם בקיאים בכל רזי הסטטיסטיקה הם מסבירים את הטיעונים שלהם בשפה פחות אזוטרית, אבל הם כוללים את כל הידע האמיתי כדי שמומחי סטטיסטיקה אחרים יוכלו לבקר את המאמר. בקיצור: לא קל בכלל!
